The Land of Israel
Download The Land of Israel (PDF)
יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ, וְלָמָּה לֹא-מָצָתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ: לָשׂוּם, אֶת-מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה—עָלָי. יב הֶאָנֹכִי הָרִיתִי, אֵת כָּל-הָעָם הַזֶּה—אִם-אָנֹכִי, יְלִדְתִּיהוּ: כִּי-תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת-הַיֹּנֵק, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו. ויאמר משה אל יהוה, למה הרעת לעבדך, ולמה לא מצתי חן, בעיניך לשום את משא כל העם הזה, עלי. האנכי הריתי את כל העם הזה, אם אנכי ילדתיהו: כי תאמר אלי שאהו בחיקך, כאשר ישא האמן את הינק, על האדמה, אשר נשבעת לאבתיו.
And Moses said to the Lord, “Why have You dealt ill with Your servant, and why have I not enjoyed Your favor, that You have laid the burden of all this people upon me? Did I conceive all this people, did I bear them, that You should say to me, ‘Carry them in your bosom as a nurse carries an infant,’ to the land that You have promised on oath to their fathers?
—Numbers (Bemidbar) 11:11-12
כִּי ה’ אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם—עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ. אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם—לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.כי יהוה אלהיך, מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה, וגפן ותאנה ורמון; ארץ זית שמן, ודבש. ארץ, אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל, בה; ארץ אשר אבניה ברזל, ומהרריה תחצב נחשת.
For the Lord your God is bringing you into a good land, a land with streams and springs and fountains issuing from plain and hill; a land of wheat and barley, of vines, figs, and pomegranates, a land of olive trees and honey; a land where you may eat food without stint, where you will lack nothing; a land whose rocks are iron and from whose hills you can mine copper.
—Deuteronomy (Devarim) 8:7-9
יד לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְלֹא-יֵאָמֵר עוֹד חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. טו כִּי אִם-חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים, עַל-אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לַאֲבוֹתָם.לכן הנה ימים באים, נאם יהוה; ולא יאמר עוד חי יהוה, אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי יהוה, אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון, ומכל הארצות, אשר הדיחם שמה; והשבתים על אדמתם, אשר נתתי לאבותם.
Assuredly, a time is coming—declares the Lord—when it shall no more be said, “As the Lord lives who brought the Israelites out of the land of Egypt,” but rather, “As the Lord lives who brought the Israelites out of the northland, and out of all the lands to which He had banished them.” For I will bring them back to their land, which I gave to their fathers.
—Jeremiah (Yirmiyahu) 16:14-15
אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם— תִּשְׁכַּח יְמִינִי.
תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי— אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי:
אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם— עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.אם-אשכחך ירושלם תשכח ימיני: תדבק-לשוני לחכי אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם על ראש שמחתי:
If I forget you, O Jerusalem,
Let my right hand wither;
Let my tongue stick to my palate
If I cease to think of you,
If I do not keep Jerusalem in memory
Even at my happiest hour.
—Psalms (Tehilim) 137:5-6
בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה’; נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס.
הָרֹפֵא, לִשְׁבוּרֵי לֵב; וּמְחַבֵּשׁ, לְעַצְּבוֹתָם.בונה ירושלם יהוה נדחי ישראל יכנס: הרפא לשבורי לב ומחבש לעצבותם:
The Lord rebuilds Jerusalem; He gathers in the exiles of Israel. He heals their broken hearts, and binds up their wounds.
—Psalms (Tehilim) 147:2-3
תָּנוּ רַבָּנַן: לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲפִילּוּ בְּעִיר שֶׁרוּבָּהּ נָכְרִים וְאַל יָדוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ וַאֲפִילּוּ בְּעִיר שֶׁרוּבָּהּ יִשְׂרָאֵל. שֶׁכָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ, וְכָל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר "לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים."ת"ר לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה <עובדי כוכבים> (גוים) ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנא' לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים
Our Rabbis taught: One should always live in the Land of Israel, even in a town most of whose inhabitants are idolaters, but let no one live outside the Land, even in a town most of whose inhabitants are Israelites; for whoever lives in the Land of Israel may be considered to have a God, but whoever lives outside the Land may be regarded as one who has no God. For it is said in Scripture. “To give you the Land of Canaan, to be your God.”
—Babylonian Talmud, Ketubot 110b
כְּשֵׁם שֶׁהַטַּבּוּר הַזֶּה נָתוּן בְּאֶמְצַע הָאִישׁ, כָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נְתוּנָה בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם.... אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וִירוּשָׁלַיִם בְּאֶמְצָעְיתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבֵית הַמִקְדָּשׁ בְּאֶמְצַע יְרוּשָׁלַיִם, וְהַהֵיכָל בְּאֶמְצַע בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָאָרוֹן בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל, וְאֶבֶן שְׁתִיָּה לִפְנֵי הָאָרוֹן, שֶׁמִּמֶּנָּה נִשְׁתַּת הָעוֹלָם.כשם שהטבור הזה נתון באמצע האיש כך ארץ ישראל נתונה באמצע העולם... ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל ובית המקדש באמצע ירושלים וההיכל באמצע בית המקדש והארון באמצע ההיכל ואבן שתיה לפני הארון שממנה נשתת העולם.
As the navel is set in the centre of the human body,
so is the Land of Israel the navel of the world...
The Land of Israel is situated in the centre of the world,
and Jerusalem in the centre of the land of Israel,
and the sanctuary in the centre of Jerusalem,
and the holy place in the centre of the sanctuary,
and the ark in the centre of the holy place,
and the foundation stone before the holy place,
because from it the world was founded.
—Midrash Tanchuma, Kedoshim
אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר, וְנִזְכֶּה כוּלָּנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ.אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו מהרה לאורו.
May a new light shine on Zion, and may we all be privileged soon to behold its splendor.
—From shacharit (the morning service)
וַהֲבִיאֵנוּ לְשָׁלוֹם מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, וְתוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ.והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ, ותוליכנו קוממיות לארצנו.
Bring us in peace from the four corners of the earth and lead us with upright pride to our Land.
—From shacharit (the morning service)
לִבִּי בַּמִּזְרַח וַאֲנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב
אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֶת אַשֶׁר אֹכֳל וְאֵיךְ יֶעֱרָב
אֵיכָה אֶשָׁלֵּם נְדָרַי וְאֱסָרַי, בְּעוֹד
צִיוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב.לבי במזרח ואנכי בסוף מערב איך אטעמה את אשר אכל ואיך יערב איכה אשלם נדרי ואסרי, בעוד ציון בחבל אדום ואני בכבל ערב.
My heart is in the East, and I am at the end of the West;
How can I taste what I eat and how could it be pleasing to me?
How shall I render my vows and my bonds, while yet
Zion lies beneath the fetter of Edom, and I am in the chains of Arabia?
—Yehuda Halevi
Yehuda Halevi was a Spanish poet who lived from about 1085 to 1141. Halevi traveled to the land of Israel toward the end of his life to fulfill his lifelong dream of making Aliyah.
כָּל עוֹד בַּלֵבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָה,
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָה
עוֹד לא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ,
הַתִּקְוָה בָּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם,
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ
אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִםכל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה, ולפאתי מזרח קדימה עין לציון צופיה עוד לא אבדה תקותנו, התקוה בת שנות אלפים, להיות עם חפשי בארצנו ארץ ציון וירושלים
As long as deep in the heart
The soul of a Jew yearns
And towards the East
An eye looks to Zion
Our hope is not yet lost
The hope of two thousand years
To be a free people in our land
The land of Zion and Jerusalem.
—Naphtali Hertz Imber
Imber (1856-1909) was a Jewish poet from Easter Europe. He’s best known for writing the words that became Ha-Tikvah (above), the Israeli national anthem.
I believe that a wondrous generation of Jews will spring into existence. The Maccabees will rise again.
Let me repeat once more my opening words: The Jews wish to have a state, and they shall have one.
We shall live at last as free men on our own soil, and die peacefully in our own home.
The world will be freed by our liberty, enriched by our wealth, magnified by our greatness.
And whatever we attempt there to accomplish for our own welfare will react with beneficent force for the good of humanity.
—Theodor Herzl, The Jewish State
Herzl, an assimilated European Jew, became convinced of the wisdom of Zionism after witnessing the rampant anti-Semitism in Europe. He is known as the Father of Modern Zionism, and though he died before the State of Israel was established, he was instrumental in its founding.
It is true we have won all our wars, but we have paid for them. We don't want victories anymore.
—Golda Meir
Once I was sitting on the steps near the gate at David’s Citadel and I put down my two heavy baskets beside me. A group of tourists stood there around their guide, and I became their point of reference. “You see that man over there with the baskets? A little to the right of his head there’s an arch from the Roman period. A little to the right of his head.” “But he’s moving, he’s moving!” I said to myself: Redemption will come only when they are told, “Do you see that arch over there from the Roman period? It doesn’t matter, but near it, a little to the left and then down a bit, there’s a man who has just bought fruit and vegetables for his family.”
—Yehuda Amichai
Yehuda Amichai (1924-2000) is Israel’s most famous modern poet. He received the Israel Prize for Poetry in 1982.
The following photographs connect with the theme of The Land of Israel:
Photograph #1, “Honorable Discharge”
Photograph #4, “The Secret”
Photograph #8, “Backpack”
Photograph #10, “Sunrise, Sde Boker”
Photograph #11, “Barefoot Passages”
Photograph #18, “Shochet”
Photograph #20, “Olive Harvesting”
Photograph #22, “Speak to God”
Photograph #23, “Tisha B’Av”
Photograph #40, “Background”
Photograph #41, “Tell Me, What’s Your Name”
Photograph #42, “Soccer Fan”
Photograph #44, “Soldier on Leave”
Photograph #45, “Open Table”
Photograph #46, “B’nei Menashe”