Kavod – Honor
Download Kavod - Honor (PDF)
כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ—לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. כבד את אביך, ואת אמך למען, יארכון ימיך, על האדמה, אשר יהוה אלהיך נתן לך.
Honor your father and your mother, that you may long endure on the land that the Lord your God is assigning to you.
—Exodus (Shemot) 20:12
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה’.מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן; ויראת מאלהיך, אני יהוה.
You shall rise before the aged and show deference to the old; you shall fear your God: I am the Lord.
—Leviticus (Vayikra) 19:32
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הֱוֵי קַל לָרֹאשׁ וְנוֹחַ לַתִּשְׁחוֹרֶת, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה.רבי ישמעאל אומר, הוי קל לראש ונוח לתשחורת, והוי מקביל את כל האדם בשמחה.
Rabbi Yishmael would say:
“Be yielding to your elder, be pleasant with the young, and greet every person with joy.”
—Pirke Avot 3:16
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,
כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכוּבָּד עַל הַבְּרִיּיוֹת;
וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְחוּלָּל עַל הַבְּרִיּיוֹת.רבי יוסי אומר, כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הברייות; וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הברייות.
Rabbi Yose taught:
Whoever honors Torah will himself be honored by others;
Whoever dishonors Torah will himself be dishonored by others.
—Pirke Avot 4:8
כִּי הָא דְּיָתֵיב רַבִּי וְקָא דָּרֵישׁ, וְהֵרִיחַ רֵיחַ שׁוּם. אָמַר: מִי שֶׁאָכַל שׁוּם – יֵצֵא! עָמַד רַבִּי חִיָּיא וְיָצָא. עָמְדוּ כּוּלָּן וְיָצְאוּ. בַּשַּׁחַר מְצָאוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי לְרַבִּי חִיָּיא, אָמַר לֵיהּ: אַתָּה הוּא שֶׁצִּיעַרְתָּ לְאַבָּא? אַָמַר לוֹ: לֹא תְּהֵא כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל!כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום אמר מי שאכל שום יצא עמד רבי חייא ויצא עמדו כולן ויצאו בשחר מצאו רבי שמעון בר' לרבי חייא אמר ליה אתה הוא שציערת לאבא אמר לו לא תהא כזאת בישראל
…It is like the time Rabbi [Judah Ha-Nasi] was sitting and teaching, and he smelled garlic. He said, “Let the one who has eaten garlic leave the room.” Rabbi Chiyya stood up and went out. Then all the students got up and went out. The next morning. Rabbi Simeon, the son of Rabbi [Judah Ha-Nasi], went to Rabbi Chiyya and asked, “Were you the one who upset my father [by smelling of garlic]?” Rabbi Chiyya answered, “No, and may there never be [an act of disrespect] like that in Israel! [I took the blame to spare someone else’s humiliation.]”
—Babylonian Talmud, Sanhedrin 11a
א משנה אֵין מוֹלִיכִין לְבֵית הָאֵבֶל לֹא בְּטַבְלָא וְלֹא בְּאִסְקוּטְלָא וְלֹא בְּקָנוֹן, אֶלָּא בְּסַלִּים. וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים בַּמּוֹעֵד, אֲבָל עוֹמְדִין בַּשּׁוּרָה, וּמְנַחֲמִין, וּפוֹטְרִין אֶת הָרַבִּים. אֵין מַנִּיחִין אֶת הַמִּטָּה בָּרְחוֹב שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל אֶת הַהֶסְפֵּד. וְלֹֹא שֶׁל נָשִׁים לְעוֹלָם, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.
א גמרא תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מוֹלִיכִין בְּבֵית הָאֵבֶל, עֲשִׁירִים — בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב, וַעֲנִיִּים — בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה. וְהָיוּ עֲנִיִּים מִתְבַּיְּישִׁים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מְבִיאִין בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה, מִפְּנֵי כְבוֹדָן שֶׁל עֲנִיִּים. תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשְׁקִין בְּבֵית הָאֵבֶל, עֲשִׁירִים — בִּזְכוּכִית לְבָנָה, וְעֲנִיִּים — בִּזְכוּכִית צְבוּעָה, וְהָיוּ עֲנִיִּים מִתְבַּיְּישִׁין. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מַשְׁקִין בִּזְכוּכִית צְבוּעָה, מִפְּנֵי כְבוֹדָן שֶׁל עֲנִיִּים. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְגַלִּין פְּנֵי עֲשִׁירִים וּמְכַסִּין פְּנֵי עֲנִיִּים, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ מוּשְׁחָרִין פְּנֵיהֶן מִפְּנֵי בַּצוֹרֶת, וְהָיוּ עֲנִיִּים מִתְבַּיְּישִׁין. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מְכַסִּין פְּנֵי הַכֹּל, מִפְּנֵי כְבוֹדָן שֶׁל עֲנִיִּים.אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקנון אלא בסלים ואין אומרים ברכת אבלים במועד אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד ולא של נשים לעולם מפני הכבוד: תנו רבנן בראשונה היו מוליכין בבית האבל עשירים בקלתות של כסף ושל זהב ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה והיו עניים מתביישים התקינו שיהו הכל מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה מפני כבודן של עניים תנו רבנן בראשונה היו משקין בבית האבל עשירים בזכוכית לבנה ועניים בזכוכית צבועה והיו עניים מתביישין התקינו שיהו הכל משקין בזכוכית צבועה מפני כבודן של עניים בראשונה היו מגלין פני עשירים ומכסין פני עניים מפני שהיו מושחרין פניהן מפני בצורת והיו עניים מתביישין התקינו שיהו מכסין פני הכל מפני כבודן של עניים
Mishnah: One does not deliver food for the mourner’s meal to a house of mourning neither on a tray, nor in a large bowl, nor in a large basket, but in plain baskets. We do not recite the mourners’ blessing on Chol HaMoed; but we do stand in a row and console, and we promptly dismiss the public. We do not set down the bier in the street on Chol HaMoed, so as not to encourage eulogies, which are forbidden on Chol HaMoed. Nor are the biers of women ever set down in the street, for the sake of their dignity.
Gemara: The Gemara cites a Baraisa [an earlier rabbinic text] that explains the origin of the Mishnah’s ruling concerning the way in which food may be delivered to a house of mourning.
The Rabbis taught in a Baraisa: Originally, when they would deliver food to a house of mourning, the wealthy would deliver it in baskets of silver and gold, and the poor in baskets of peeled willow twigs, and the poor would feel ashamed. [The Rabbis] therefore instituted that all should bring in baskets of peeled willow twigs, out of concern for the honor of the poor.
The Gemara cites another Baraisa reflecting the same sensitivity: The Rabbis taught in a Baraisa: Originally, when they would serve drinks in a house of mourning, the wealthy would serve in vessels of white glass, and the poor in vessels of colored glass, and the poor would feel ashamed. [The Rabbis] therefore instituted that all who serve drinks at the mourners’ home should serve them in vessels of colored glass, out of concern for the honor of the poor.
The Gemara quotes a Baraisa, with a series of rulings dictated by the same concern: Originally, they would leave uncovered the faces of the wealthy who had died while they would cover the faces of the poor who had died, for [their faces] were blackened by famine; and the poor would feel ashamed. [The Rabbis] therefore instituted that they should cover the faces of all who die, out of concern for the honor of the poor.
—Babylonian Talmud, Moed Katan 27a
(Translation: Talmud Bavli, The Schottenstein Edition, Mesorah Publications)
תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִין הֵן בָּאָדָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָבִיו וְאִמּוֹ. בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִילּוּ דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם וְכִבְּדוּנִי.ת"ר שלשה שותפין הן באדם הקב"ה ואביו ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני
Our Rabbis taught: There are three partners in every person, the Holy One Blessed Be He, the father, and the mother. When a person honors his father and his mother, the Holy One Blessed Be He says, "I view them as though I had dwelt among them and they had honored Me."
—Babylonian Talmud, Kiddushin 30b
כִּּי הַא דְּרַבִּי יַנַּאי, חַזַיֵיהּ לְהַהוּא גֻּבְרָא דְּקָא יַהֵיב זוּזָא לְעָנִי בְּפַרְהַסְיָא. אֲמַר לֵיהּ, מוּטָב דְּלָא יְהַבתּ לֵיהּ מֵהַשְׁתָא דִּיהַבתּ לֵיהּ וְכַסַפְתֵיהּ.כי הא דרבי ינאי חזייה לההוא גברא דקא יהיב זוזא לעני בפרהסיא אמר ליה מוטב דלא יהבת ליה מהשתא דיהבת ליה וכספתיה
Rabbi Yannai saw someone giving money to a poor person publicly. He said to the man, “Better not to give it, than to give it and to make the poor person ashamed.”
—Babylonian Talmud, Chagigah 5a
תַּנְיָא: בִּיקּוּר חוֹלִים אֵין לָהּ שִׁיעוּר. מַאי אֵין לָהּ שִׁיעוּר? סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר: אֵין שִׁיעוּר לְמַתַּן שְׂכָרָהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: וְכָל מִצְוֹת מִי יֵשׁ שִׁיעוּר לְמַתַּן שְׂכָרָן? וְהָא תְּנַן: הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת! אֶלָּא אָמַר אַבַּיֵי: אֲפִילּוּ גָּדוֹל אֵצֶל קָטָן. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים בַּיּוֹם.תניא ביקור חולים אין לה שיעור מאי אין לה שיעור סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרה אמר ליה אביי וכל מצות מי יש שיעור למתן שכרן והא תנן הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות אלא אמר אביי אפי' גדול אצל קטן רבא אמר אפי' מאה פעמים ביום
The Gemara cites a ruling in regard to visiting the sick:
It has been taught in a Baraisa [an earlier rabbinic text]: Visiting the sick is a mitzvah that has no limit. The Gemara analyzes this statement: What does the Baraisa mean that “it has no limit”?
Rav Yosef thought to say it means there is no limit to the reward that Heaven will bestow upon someone who visits the sick. Abaye said to him: And in regard to all other mitzvos is there then a limit to their reward of which we are aware? Certainly not, because God withheld this information, for we have learned in the Mishnah: Be as scrupulous in regard to the performance of a “minor” mitzvah as you would be in regard to the performance of a “major” mitzvah, for you do not know the reward bestowed for the respective mitzvos.
The Gemara offers another interpretation:
Rather Abaye said: “It has no limit” means that even a great person must visit a lesser person who is ill. There is no limit to the disparity between the status of the visitor and the status of the sick person.
Another explanation: Rava said: There is no limit in regard to how often one should visit the sick, even one hundred times a day, as long as one does not inconvenience the sick person.
—Babylonian Talmud, Nedarim 39b
(Translation: Talmud Bavli, The Schottenstein Edition, Mesorah Publications)
צִיוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ, לְעוֹלָם יֹאכַל אָדָם פָּחוֹת מִן הָרָאוּי לוֹ לְפִי מָמוֹנוֹ, וְיִלְבַּשׁ כָּרָאוּי לוֹ; וִיכַבֵּד אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ.ציוו חכמים ואמרו, לעולם יאכל אדם פחות מן הראוי לו לפי ממונו, וילבוש כראוי לו; ויכבד אשתו ובניו, יתר מן הראוי לו.
Our Sages commanded that a person should always eat less than what he can afford, should dress in accordance with what he can afford, and extend honor to his wife and children in excess of what he can afford.
—Maimonides, Mishneh Torah, Hilchot Deot, 5:10
Rabbi Moses ben Maimon (1135-1204) is also known as Maimonides, or the Rambam. He was a prolific writer in addition to his duties as the personal physician to the Sultan of Egypt and the leader of the Cairo Jewish community. He wrote a commentary to the entire Mishnah, a major treatise on Jewish philosophy known as the “Guide to the Perplexed,” and the first systematic code of Jewish law—the Mishneh Torah. The selection above is from Hilchot Deot of the Misheh Torah—the laws of character development.
When two people relate to each other authentically and humanly, God is the electricity that surges between them.
—Martin Buber
Martin Buber (1878-1965) was a respected scholar and philosopher. He is especially well-known for his philosophy of dialogue, which he spelled out in the book I and Thou in 1923.
The following photographs connect with the theme of Honor:
Photograph #1, “Honorable Discharge”
Photograph #5, “Basic Training”
Photograph #8, “Backpack”
Photograph #11, “Barefoot Passages”
Photograph #17, “Headstone”
Photograph #19, “Kabbalat Shabbat”
Photograph #24, “Beit Ha-Hayim”
Photograph #25, “Summer Camp”
Photograph #32, “Holocaust Survivor with His Grandchildren”
Photograph #34, “Scribe”
Photograph #44, “Soldier on Leave”